כבוד

לגדל מישהו , אם זה הפועל המתאים לתיאור האחריות ההורית , שונה מכל פעולה מוכרת של בנייה ועיצוב של משהו . כשאנו עוסקים בבנייה או בעיצוב של משהו , די להתייצב מבחוץ , להגדיר מטרות , לתכנן תכניות , להפעיל את הפרוצדורות המתאימות ולצפות שמה שתוכנן אכן יבוא לידי גמר . אבל כל זה אינו שייך לגידולו של מישהו . ואם כן , איך מגדלים מישהו ? קודם כל על ידי זה שלומדים לראותו כמישהו . * * * הנה ילדה בת תשע שהחליטה להכין ארוחת ערב למשפחתה . זו משימה די מורכבת בשבילה , אבל היא רצתה בה ואמה פינתה לה מקום . לשם כך האם הייתה צריכה להבליג על היצר להתערב – לא כך מקלפים את הגזר , את העגבנייה כדאי לפרוס אחרת , אם תחזיקי את הסכין כך זה יהיה יותר קל , האש כבר בוערת , תראי זה נשרף ! את הכלים לשים בכיור , השולחן מלוכלך , חתיכות נופלות לרצפה , אם תפני יהיה יותר נוח , אולי לקוביות קטנות יותר ? – את כל המשפטים האלה , שעומדים על קצה לשונה , היא צריכה להימנע מלומר . אבל אם זו רק הבלגה , מבטה יציק לבתה ובצדק היא תאמר לה – " אמא , אני לא יכולה שאת מסתכלת עליי כל הזמן ! " אכן , היא צריכה מאמה יותר מהבלגה , היא זקוקה לברכתה ....  אל הספר
פרדס הוצאה לאור בע"מ