נחזור להתחלה , אל התינוק ואל מסע הפרידה שהוא מתחיל לעבור מרגע לידתו . מלכתחילה התינוק נולד אל תוך השייכות . יש נטייה לחשוב על הלידה במונחים של טראומה . הרי הרך הנולד עזב את מקום מבטחו המוכר ברחם אמו ונפלט אל עולם יבש וקר . אך לתינוק הנולד אל חיקה של אמו אין , בדרך כלל , סיבה להאמין שהעולם נגדו . אמנם הוא חש בכוח העצום השואב אותו ממקומו , אבל הוא עדיין לא סיגל לעצמו את דרכי ההתנגדות , שבהן עיקר הסבל של שנות בגרותנו . באופן טבעי הוא נענה לסחף זה , המביא אותו מרחם אחד לרחם רחב יותר הממשיך לעטוף אותו בביטחון ונוכחות . הוא אמנם חדל לשמוע את פעימות לב אמו בצמוד לאוזנו , אבל הוא עדיין חש אותן כחלק מן הנוכחות המקיפה אותו . אכן , הוא עטוף ומוגן בחומר השייכות . חומר שמכשירינו המדעיים אינם יודעים למדוד , אבל הוא חלק מהותי מחייו . * * * אנחנו יצורים חברתיים , משורש קיומנו נועדנו להיוולד לתוך חברת אנשים המהווה את מעגל חיינו . החברה הזו לא רק דואגת למחסורנו ומספקת לנו ביטחון מגורים ומלבוש , אלא היא גם הדיאלוג שממנו מורכבים חיינו , המשען הרב ממדי של הכרתנו ושל נוכחותנו והיא מארג הקיום שממנו אנו מתפתח...
אל הספר