ילדים גדלים לבד . גם אם ההורה לא יפעיל שום " פונקציה הורית " , מלבד סיפוק הצרכים הבסיסיים , הם יגדלו להיות אנשים . סחף הבגרות ייקח אותם עמו , יגדל את גופם , ישכלל את מחשבתם , יעמיק את רגשותיהם וירחיב את ניסיונם . מהי , אם כן , אותה ברכה שאפשר להביא לתהליך זה שקורה ממילא ? בניסוח מקוצר , ואחרי שהקפדנו על טיב המילים – הורות היא תהליך של פרידה , ושם גם מהות הברכה . אני יודע , זו הגדרה מפתיעה , שלא לומר מטלטלת , עבור מה שנתפס בדרך כלל דווקא מצד נחמת החיבור והאהבה שבו . צריך לומר כבר בשלב זה שאני משתמש במילה " פרידה " באופן מעט שונה מן המקובל , אני מבחין בין פרידה לבין ניתוק . אני חושב שזה מוסר את עיקר כוונתי גם בצורה לא מעובדת זו . * * * בראיון מאוחר מספרת ג ' יין גודול , חוקרת השימפנזים המוכרת , על אחת ההתרחשויות שהייתה עדה להן . הדבר כה הרשים אותה , עד כי שנים רבות לאחר מכן , היא נזכרת באירוע , ומתעדת אותו כאחד הגורמים המעצבים בחייה . תחילת הסיפור מתואר בספרה אני והשימפנזים , ואני מצטט באריכות כיוון שהתיאור כה מאיר עיניים : ינקותו של פלינט נתארכה , אולי בשל גילה המופלג של פלו ( אמו ) , ב...
אל הספר