בסמוך לכאב , למשברים ולבלבול הקשורים להורות , אני רוצה לבטא את הערכתי העצומה להורים באשר הם ולהוויה ההורית על כל נפתוליה ומצוקותיה . אמנם זהו מעשה טבעי הקורה מעצמו לאנשים רבים , אבל תמיד , ובכל פעם מחדש , זהו מעשה כל כך אמיץ . אוהב אני את הקריאה ההדדית זה לזה של ההורה וילדו , ולבי מלא חמלה על כל תהליכי ההליכה לאיבוד שבהם מבקשים השניים לברוח מן הקריאה הזו . מכיר אני את ההסתרות ואת תחושות האשמה והדחייה שקיימות בהורות , כמו גם את המחשכים שאליהם אפשר לשקוע בבדידות המשפחה המסוגרת – את חוסר הסבלנות , פרצי הזעם , חוסר האונים ותחושות אפלות אחרות , שנדמה שעוד רגע ממוטטות את כל האישיויות מכוחן . מכיר אני גם את ההתרגשויות , תחושות הגאווה וההתעלות , את הרגעים שאפשר לסמן בבירור ואת אלה שחולפים כלאחר יד , כרגעי חסד סודיים שרק הם , הנתונים בהורות , מבינים את משמעותם . את כל אלה אני אוהב ומחבק . מכיוון שאני יודע שבאמת אין לאן לברוח . ההורות פותחת זירה למאבק החוזר ודורש את ההורה אל תוך הממשות . בין אם יסכים ובין אם יתנגד – הוא חלק ממסע התובע את כל נשמתו . מוקיר אני אותו על המסע הזה שהוא לוקח בו חלק ועל...
אל הספר