חלק זה ידון ביחס שבין קיומו של " דיאלוג חוקתי " בין בית המשפט למחוקק לבין מידת דווקנותה של הבחינה החוקתית . כדברי המלומדים הוג ואליסון בושל , ניתן לראות בביקורת שיפוטית מנגנון שיוצר " דיאלוג דמוקרטי " בין בית המשפט למחוקק , כשההחלטות השיפוטיות אינן " סוף פסוק " . בדרך כלל פסילת חקיקה בבית המשפט איננה מונעת מהמחוקק להגיב בחקיקה חדשה אשר מקדמת את אותה תכלית אך בדרך מידתית יותר . תאורטית , המחוקק הקנדי יכול להגיב לפסילה גם באמצעות סעיף 33 לצ ' רטר . מבקרים רואים במטפורת הדיאלוג דרך מלאכותית של בית המשפט הקנדי להביע כבוד למחוקק , כדי להתחמק מהאשמות בדבר אקטיביזם שיפוטי . נטען כי הדיאלוג שבית המשפט מפאר איננו קיים במציאות , בין השאר כי פסקת ההתגברות אינה בשימוש וכן כי המחוקק מרבה להתייחס לקביעת בית המשפט כסוף פסוק ולאמץ את המלצותיו במקום להציע פתרון חקיקתי אחר . בית המשפט הקנדי מזכיר את מטפורת הדיאלוג בייחוד בעתירות נגד חקיקה שהיא " ניסיון שני " של המחוקק לאחר פסילה בעבר . הדיאלוג , או הדיאלוג כביכול , המתנהל בין שני המוסדות מתרכז במבחן המשנה השני — מינימליות הפגיעה — כיוון שבית המשפט בודק ...
אל הספר