מבחני המידתיות אינם מתמצים בהפעלה של כל אחד מהם כעומד בפני עצמו . הם אינם עומדים בבדידותם . הם קשורים זה לזה בקשרים ובזיקות ממינים שונים — הם נבנים זה על זה בסדר הבדיקה , אך יש ביניהם זיקות ויחסי גומלין גם מעבר לכך . אסור שההזדקקות להם תשכיח את אופייה הכולל של בחינת המידתיות . ראינו את חשיבותם של מבחני המידתיות כאמת מידה לבחינת התכלית הנטענת של החוק — האם היא התכלית האמיתית ? ראינו גם את הצורך לחזור אל התכלית ולכווננה במדויק לאור תוצאות המבחן הראשון והשני . רק אחריהם ובעקבותיהם ניתן לקבוע את התכלית המוגדרת של האמצעי . נעמוד עתה על ממד נוסף שאינו מאפשר לעבור ממבחן למבחן מתוך יחס של " מה שעבר — נגמר ונשכח " . המידתיות היא איזון כולל . אי אפשר לעשות איזון כזה במלואו בשלב השלישי תוך התבססות על כך שהאמצעי עבר את השלבים הקודמים . ניתן לומר ש " יש לעבור " ו " יש לעבור " . יש עובר בביטחון גמור וללא ספקות נלווים , ויש עובר בקושי , שהוא גבולי . מה שצריך לעבור הוא הציון האמיתי ולא רק הציון " עובר " . כאשר מתגלעים קשיים , ספקות או אי ודאות באחד המבחנים ( לרבות חולשה בהליך , בטיב הראיות , בהערכת הר...
אל הספר