סוף דבר

העת החדשה טומנת בחובה מהפכה בדפוסי התנהגותו של היהודי . אתוס לאומי חדש התהווה , והוא מעניק לגיטימציה להטמעת מושגי הכוח והעצמה כמרכיב אימננטי בזהות היהודית החדשה . הציונות הדתית בוחנת גם היא את יחסה למושגים אלה ומציגה תפיסה שיש בה המשכיות ומסורת בצד שינוי ומהפכנות . ההמשכיות נובעת מכך שגם עתה , כאשר מרכיב הכוח הוא מרכיב מרכזי באפיונה של הציונות , ממשיכה הציונות הדתית להגדיר את גבורת הרוח כנשגבה שבגבורות . האמונה באל , שממנה נובעים המעשים , היא התשתית לכול , ושיאה של גבורת הרוח מתבטא בקידוש ה ' המסורתי מדורי דורות . מרכיב המהפכנות חשוב יותר – השינוי אינו מתבטא בהגדרות חדשות אלא ביציקת תכנים חדשים להגדרות עתיקות . גבורת הרוח של מקדשי השם הייתה ותישאר תמיד פסגתה של הגבורה היהודית , אלא שעתה היא מתבטאת באקטיביזם , בהפעלת הכוח הצבאי , בנכונות להקריב חיים תוך לחימה ובנחישות להגן על הכבוד הלאומי . מכאן החיבור האינטואיטיבי העמוק למעשיהם של מורדי הגטאות , מכאן ההערצה לדמותו של יוסלה רקובר , המאמין והלוחם , ומכאן ההתפעמות מאורח חייהם ומדרך מותם של מתיישבי כפר עציון . זה השינוי העמוק : גבורת הרוח ...  אל הספר
האוניברסיטה הפתוחה