" שאלת מקומה של השואה בחברה הישראלית והשפעתה על חברה זו היא מהשאלות הטורדות , המציקות שאינן נותנות מנוח , שעצם העלאתן היא בחזקת גירוי בלתי נסבל של קצות העצבים החשופים " , כתב ההיסטוריון יחיעם ויץ . זיכרון השואה הוא אחד הנושאים היותר רלוונטיים ויותר מדוברים בחברה הישראלית מאז הקמת המדינה , והעיסוק בו הולך ומתרחב . אין - ספור דברי הגות ומחקר נכתבו בנושא , וקצרה היריעה מלפרט אותם . הגבורה וההתנגדות היהודית בשואה הן עניין עיקרי בזיכרון השואה , בהנצחתה ובעיצוב הזהות היהודית-ישראלית במדינת ישראל . צמדי המילים שואה ותקומה , שואה וגבורה , הם צמדי מילים מכוננים , והשפעתם דרמטית לא רק על עיצוב הזיכרון אלא גם על דמות פניה של החברה בישראל . אין פלא , אם כך , שהיחס לגבורה בשואה הזין ומזין דיון רצוף , סוער , רווי מצוקות ורצוף מהפכים . בהכללה אפשר לומר , שהאתוס הציוני הנוגע לנושא הגבורה בשואה החל דרכו מיד עם הגעתן של הידיעות הראשונות על מרד גטו ורשה . עיקרו של האתוס היה העמדת גבורת המורדים כשיא של גבורה שאין נעלה ממנה , והדגשתו על רקע חיי העליבות והשפלות של יהודי הגלות , ששיאם בהליכה המבזה כצאן לטבח ...
אל הספר