השניות ביחס לכוח והעמדות המגוונות ביחס למלחמה ולגבורה צבאית בקרב הציונות הדתית באו לידי ביטוי לאורך כל העשור . נחשפנו לעמדה משיחית-אקטיביסטית המעריצה את הכוח ורואה בו את יד ה ' בעולם , ועמדה זו תורגמה להערצת החייל העברי בשדה הקרב ולעידוד פעילות צבאית למיגור האויב לצורך השגת יעדים מדיניים וצבאיים . בבסיס גישה זו תפיסה אמונית הרואה בהשמדת האויב חלק מתהליך הגאולה ההולך ומתממש . גישה זו רגישה פחות לצד האנושי ולבעיות מוסריות הנובעות מהמלחמה ושעניינן , מדרך הטבע , פגיעה באדם הפרטי ובאזרח ) לרבות נשים וטף ( שאינם מעורבים בלחימה . הגישה המשיחית - אקטיביסטית רואה את המכלול , את המהלך העקרוני , המהותי , של מלחמת עם ישראל באומות העולם ואינה מתייחסת לפרט הסובל מהמהלך הכללי . הגישה השנייה , המתונה , מבטאת חרדות וחששות עמוקים מפני הלך הרוח הכוחני , ההולך ומתפשט בחברה הישראלית , והסתייגות משאון הקרב ומצהלות הניצחון . השפעתם של כל אלה על רוח הנוער והדור הבא היא הרסנית , כך טוענים מצדדי גישה זו . יש לברך על ניצחון ישראל על אויביו , אך יש להיזהר מאד מהיווצרותה של חברה מיליטריסטית הסוגדת לכוח . בין שתי ה...
אל הספר