הטמעתה של הערצת הכוח בציבור הדתי - לאומי הגיעה מאפיקים שונים ומגוונים והצטברה בסופו של דבר לכדי אמירה רבת חשיבות . עוד אפיק של תהליך זה מומחש באמצעות סיפורו של יצחק ענפי , שהתפרסם בהצופה ביום העצמאות תשי " ג . הסיפור עסק בנער עברי המתגייס להילחם בבריטים . הנער שש אלי קרב והאם , הצופה בהשתאות במעשי בנה , שואלת עצמה מהיכן שאב את אומץ הלב והתעוזה , ואת הששון לקרב . על מנת להשיב על שאלה זו מפגיש אותנו המחבר עם שני סביו של הנער : אביה היה מקהה את חודי הסכינים וכל כלי חד שבבית ] ... [ אומר היה : " הגויים הללו אצלם הגרזן חד ומלוטש , הסכין גוזר בלי פגם ואילו הראש – קהה , מטומטם ופגום . יהודי – צריך לחדד את שכלו וללטש את מוחו ואת כלי ברזלו יניח קהים , מטומטמים ופגומים " . חמיה , סבו השני של הנער , היה אמנם יהודי תמיר וזקוף , אך לא סבל את משחקיו של נכדו בכלי נשק , " והיה רוטן ] ... [ חיילים , יוונים , מלחמות , מרידות – אין זה בשביל יהודי " . אם כן מהיכן לו לנער להיטות זו לנשק ולמלחמה ? מסתבר שחמיה של האם הוא נצר למשפחתו של ברק יוסלביץ ' , גיבור קרב יהודי - פולני שהקים גדוד 39 שם , ה ' באייר תשי ...
אל הספר