יש אנשים רבים שעליי להודות להם על הספר הזה . בראש ובראשונה אני מודה לאמי סוש ִ ילה גוואנדה ולאחותי מ ִ יטה . בבחירה לכלול בספר את סיפור מחלתו ומותו של אבי אני יודע שהעליתי רגעים שהן היו מעדיפות שלא לחזור אליהם או לספר אותם דווקא כפי שסיפרתי אני . ואף על פי כן , הן עזרו לי בכל שלב , ענו על שאלות קשות , חיטטו בזיכרונן ואיתרו דברים שונים , ממזכרות ועד רשומות רפואיות . קרובים אחרים כאן ובחוץ לארץ הגישו גם הם עזרה חיונית . בהודו עזר לי בייחוד דודי ידאו ֹ ראו ֹ . הוא שלח לי מכתבים ותצלומים ישנים , אסף זיכרונות על אבי ועל סבי מבני משפחה ועזר לי לבדוק פרטים רבים . נאן , ג ' ים , צ ' ק ואן הובסון היו נדיבים לא פחות בזיכרונותיהם ובמסמכיהם על חייה של אליס הובסון . אני חב תודה גם לאנשים רבים שהתוודעתי אליהם וראיינתי אותם על חוויותיהם בז ִ קנה או במחלה קשה או בטיפול בבן משפחה . יותר ממאתיים אנשים תרמו לי מזמנם , סיפרו לי את סיפוריהם ונתנו לי הצצה לחייהם . רק מעטים מהם מוזכרים במפורש בדפים האלה . ובכל זאת הם כולם כאן . היו גם עשרות אנשי צוות קו ראשון בבתי זקנים , מומחים לטיפול תומך , עובדי הוספיס , ...
אל הספר