להיות בן תמותה עניינו המאבק להסתדר עם אילוצי הביולוגיה שלנו , עם הגבולות שמציבים לנו הגנים והתאים והבשר והעצמות . מדע הרפואה נתן לנו כוח יוצא מן הכלל לדחוף ולהרחיב את הגבולות האלה , והערך הפוטנציאלי של הכוח הזה היה אחת הסיבות המרכזיות שנעשיתי רופא . אבל שוב ושוב אני רואה את הנזק שאנו אנשי הרפואה עושים כשאיננו מבינים שהכוח הזה סופי , ותמיד יהיה . טעינו בקשר לתפקידנו ברפואה . אנחנו חושבים שתפקידנו להבטיח בריאות והישרדות . אבל לאמתו של דבר הוא גדול יותר . תפקידנו הוא לאפשר רווחה . ורווחה עניינה הסיבות שגורמות לאדם לרצות לחיות . הסיבות האלה חשובות לא רק בסוף החיים , או כאשר מגיעה התשישות , אלא לכל אורך הדרך . בכל פעם שאתה לוקה במחלה או נפצע , וגופך ונפשך מתמוטטים , השאלות החשובות הן אותן השאלות עצמן : מה מצבך , לפי הבנתך , ומה הן תוצאותיו הפוטנציאליות ? מה הם פחדיך ומה הן תקוותיך ? אילו שקלולים אתה מוכן לעשות ואילו אינך מוכן ? ומהו נתיב הפעולה שישרת בדרך הטובה ביותר את ההבנה הזאת ? התחום של טיפול תומך התפתח בעשורים האחרונים והוא מיישם את צורת החשיבה הזאת בטיפול בנוטים למות . והמומחיות הזאת...
אל הספר