עד שהתחלתי לחשוב על מה שמחכה למטופליי הקשישים — אנשים דומים מאוד ללו סנדרס ולאחרים — מעולם לא יצאתי מן המרפאה שלי לעקוב אחר חייהם . אבל לאחר שראיתי את התמורה המתרחשת בטיפול בזקן , הכתה בי התובנה הפשוטה שהיא מבוססת עליה והשלכותיה העמוקות על הרפואה , ובכלל זה על מה שקורה במרפאה שלי . והתובנה היא שכאשר היכולות של בני אדם הולכות ומתמעטות , אם בגלל גיל ואם בגלל מחלה , שיפור חייהם דורש מאתנו פעמים רבות לרסן את הציוויים הרפואיים הטהורים שלנו — להתנגד לדחף להתערב ולתקן ולשלוט . לא היה קשה לראות כמה חשוב יכול להיות הרעיון הזה לחולים שאני פוגש בעבודתי היום יומית — אנשים שמתמודדים עם מצבי חיים ומוות בכל שלב משלבי חייהם . אבל הרעיון הזה עורר שאלה קשה : מתי עלינו לנסות לתקן ומתי להימנע מלתקן ? שרה תומס מו ֹ נו ֹ פו ֹ לי הייתה רק בת 34 ועמדה ללדת את ילדה הראשון כשגילו הרופאים בבית החולים שאני עובד בו שהיא עומדת למות . הכול התחיל בשיעול ובכאב בגב . צילום רנטגן של החזה הראה שריאתה השמאלית קרסה והחזה מלא נוזל . דגימה מן הנוזל נלקחה במחט ארוכה ונשלחה לבדיקה . במקום דלקת , כפי שציפו כולם , התגלה סרטן ריא...
אל הספר