כדי להשיג את זה נדרשה קשיחות רבה יותר מששיערתי . קרסון מצאה את עצמה לא אחת במלחמה נגד מערכת הבריאות . ביקור אחד בחדר מיון יכול לבטל את כל העבודה שלה ושל צוותה . לא די שבבית החולים עלולים דייריה לקבל תרופות בסיסיות שגויות , לשכב על אלונקות שעות ( זה גורם פצעי לחץ בגלל הלחץ על המזרן הדק ) ולקבל טיפול מרופאים מטפלים שלעולם אינם מטלפנים לסנבורן פלייס לצורך מידע או תכנון . הדיירים גם משוגרים פעמים רבות אל מרכזי שיקום שבהם אומרים למשפחותיהם שהם לא יוכלו לחזור לעולם לחיות בדירתם . קרסון פיתחה לאט לאט קשרים עם שירותי אמבולנס ועם בתי חולים , והם הבינו שבסנבורן פלייס מצפים שיתייעצו אתם בקשר לדיירים ויכולים תמיד לקבלם ולהחזיר אותם בבטחה לביתם . אפילו רופאי המשפחה של הדיירים זקוקים לחינוך . קרסון סיפרה על שיחה ששוחחה באותו היום עם רופאה של אישה בת , 93 חולת אלצהיימר . " היא לא בטוחה " , אמר לה הרופא . " היא צריכה להיות במוסד סיעודי " . " למה ? " שאלה קרסון . " יש לנו רפידות מיטה , יש לנו אזעקה . יש לנו מעקב בג ' י פי אס " . האישה מקבלת טיפול טוב . יש לה חברים וסביבה מוכרת . קרסון רצתה רק שירשום לה...
אל הספר