גט שניתן באונס , שכפו את הבעל ליתן גט לאשתו ( ״גט מעושה״ ) , אם מחמת האונס לא היתה גמירת דעת , והבעל לא גמר בלבו ליתן את הגט , אף על פי שאמר : רוצה אני , הגט פסול . אבל אם הבעל גמר בדעתו 4 בספרי , דיני הממונות בתלמוד , תשל " ו , עמ׳ . 80 – 66 5 גיטין עח ע " א . ועיין יבמות קיג ע " ב , ורשב״א גיטין שם למשנה : אמר לה כנסי שטר חוב . ליתן את הגט כדי להיפטר מן האונס , הגט כשר והאשה מגורשת , שהרי יש כאן גמירת דעת לגירושין מחמת האונס . ודין זה בגט הוא על פי דיני גמירת הדעת בכל מקום , בין בדיני ממונות ובין בעניינים אחרים כגון בקידושין . בכל יצירה של זכות או ביטולה של זכות או שינוי בזכות , אם מחמת האונס והכפייה אין גמירת דעת של האנוס , אף על פי שאמר רוצה אני ועשה מעשה שבדרך כלל מביא לגמירת דעת , המעשה בטל . אבל אם גמר בדעתו למעשה מחמת האונס , כלומר , כדי להיפטר מן האונס , המעשה הכפוי קיים ועומד . ודעתו של אדם נאמדת לפי דעת רוב בני אדם במצב דברים זה ולא לפי גמירת דעתו של יחיד זה שלפנינו . הלכך שנוי במשנה ( גיטין ט , ח ; דף פח ע " ב ) : ״גט מעושה ( כפוי , שלא לרצון הבעל ) בישראל כשר ( שכפו בית די...
אל הספר