פי שקטן אינו יכול למנות שליח לפי שאין לו דעת ואינו יכול לגמור בדעתו לעשותו שליח , כיוון שכל הקטנים , אילו היה בהם דעת , היו גומרים בדעתם ורוצים שאביהם יהיה שליחם לעשות את כל מה שהם צריכים לו והוא לטובתם , ולא היו מתנגדים לכך , הרי יש כאן גמירת דעת אובייקטיבית לעשות את האב שליח , כלומר , אפוטרופוס . ״דניחא להו במאי דעביד אבוהון״ ( כתובות יא ע " א ) . ואף אם יש בן אחד משונה שלא היה רוצה בכך , בטלה דעתו אצל כל הבנים , ויש לאמוד לפי כל הקטנים שאין דעתו זאת אלא דברי הבאי וליצנות ( עיין בייחוד תוספות כתובות יא ע " א ד״ה מטבילין ) . והאב נעשה שליח , כלומר אפוטרופוס לבנו הקטן , לפי שרוב האבות מתוך רחמיהם על בניהם ובנותיהם הקטנים גומרים בדעתם להיות שליחים בשבילם , ואנו אומדים את דעתו של כל אב , לפי דעת הרוב , שהוא גומר בדעתו ורוצה להיות שליח , אפוטרופוס , לבנו ולבתו הקטנים . אבל כיוון שהאומדן הוא שרק רוב האבות גומרים בדעתם כך ולא כולם ( ואילו הקטנים כולם היו רוצים שצורכיהם וטובתם ייעשו ) , יכול האב שאינו רוצה או אינו יכול , לגמור בדעתו שלא להיות שליח , ואינו נעשה אפוטרופוס , והחובה מוטלת על בית...
אל הספר