כיוון שלקידושין ולנישואין צריכים האיש והאשה גמירת דעת , כמו שנתבאר , מי שאין לו דעת אינו יכול לקדש ולשאת אשה , והיא אינה יכולה להתקדש ולהינשא לאיש . הלכך חרש , שוטה וקטן אינם יכולים להיות נשואים . אבל חרש יש לו מקצת דעת ויכול לחיות יחד באישות , לפיכך מתקנת חכמים חרשים יכולים לשאת אשה , ״כשם שהוא כונס ברמיזה כך הוא מוציא ברמיזה״ , כלומר , כשם שהוא מקדש הוא מגרש , כדברי המשנה בראש הפרק השלושה עשר ביבמות . ואילו שוטה אינו יכול לשאת אשה , ואשה שוטה אינה יכולה להינשא לאיש כלל , אפילו לא מתקנת חכמים , ״חרש וחרשת , דקיימא תקנתא דרבנן ( שדרכן להיות שלום ביניהם , אפילו חרש עם חרשת , וכל שכן כשהאיש פקח , אבל שוטה , אפילו בפקחת לשוטה ושוטה לפקח , אין שלום ביניהם , וכל שכן שוטה לשוטה , רש״י ) , תקינו להו רבנן נשואין , שוטה ושוטה דלא קיימא תקנתא דרבנן , דאין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת , לא תקינו רבנן נשואין״ ( יבמות קיב ע " ב ) . קטן שהוא למטה משלוש עשרה שנים , אף על פי שיש לו דעת לנישואין , שהרי מבן תשע שנים הוא ראוי לביאה ( עיין יבמות סח ע " א ; קידושין יט ע " א ; סנהדרין סט ע " ב ) , לא תיקנו לו ח...
אל הספר