חזרנו ארצה מוושינגטון , כנה ואני , ב - 17 בפברואר , 1993 וכבר למחרת התייצבתי במשרדי המרווח במגדל שלום , וחשתי כאילו אני בחלל ריק . שום נייר לא היה על שולחני , שום רשימת טלפונים לא ציפתה לי , לא נקבעו לי פגישות כלשהן , ולרגע שאלתי את עצמי מה אני בעצם עושה כאן . אמנם לא הייתי צריך להתמודד עם הבעיות שבדרך כלל מצפות לשגריר חוזר , כגון ההבדל שבין מעונות השגרירים לתנאי הדיור המצומצמים יותר שיש לדיפלומטים שלנו בשובם ארצה , או השוני בכלי הרכב . עם זאת , אי אפשר היה להימנע מהמשבר הפסיכולוגי שנוצר בעטיו של הפער שבין הפעילות האינטנסיבית מאוד שהיתה לי בוושינגטון לבין הריקנות לכאורה שקידמה את פניי בתל - אביב . אולם תחושת החסר הזאת נעלמה תוך זמן לא רב , הן מפני שחזרתי בהדרגה לפעילות עסקית , והן מפני שהעניין שהיה לי בנושאים המדיניים והמפלגתיים לא נתן לי מנוח . אמנם תחילה חשבתי שבהשוואה לפעולות ולחוויות שהיו לי בוושינגטון , פעילות פוליטית ומפלגתית רגילה כבר לא תצליח לרתק אותי , אבל כנראה לא הערכתי בצורה מספקת את עוצמתו של החיידק הפוליטי המקנן בי . וכך , כעבור חודשים מעטים בלבד , התחלתי להקשיב לאישים ש...
אל הספר