ביחסים שלי עם ג ' יימס בייקר היו , כפי שעולה מספר זה , עליות ומורדות , אף שמאז התקופה בה החלו המגעים לקראת ועידת מדריד היו בעיקר עליות . עם הזמן נוצרו בינינו יחסי אמון והתהדק שיתוף הפעולה , מה שהשתקף גם ברבים מהסיכומים ביני לבין דניס רוס , איש אמונו של בייקר . רצה המקרה ובייקר ואני סיימנו את תפקידנו באותה עת - סוף ינואר - 1993 ובעצם בגלל אותה סיבה , שכן הן המ ִ משל שהוא כיהן בו והן הממשלה שמטעמה מוניתי לשגריר נוצחו בבחירות . לקראת סיום כהונתי ערכנו בביתנו סעודה לכבוד בייקר , שכבר פרש מתפקידו . זו לא היתה ארוחה רבת משתתפים ולא היתה כל כוונה להקנות לה ממד של טקסיות או רשמיות , אלא להפך - להשרות אווירה אינטימית בין השחקנים הראשיים , משפחותיהם ועוזריהם הבכירים . האווירה היתה נעימה , כך שהרשינו לעצמנו חילופי עקיצות ברוח עליזה . כשסיימתי את דברי הברכה וההוקרה שלי לבייקר ואת האיחולים להמשך דרכו ועתידו , ביקשתי מהנוכחים להרים כוסית , פניתי לבייקר ואמרתי לו : " ג ' ים , לשם גילוי נאות , אני חייב להודיע לך שהיין הזה מקורו מהשטחים הכבושים [ יקבי הגולן ] . " בייקר קם והשיב : " עם יין זה בסדר - ובכ...
אל הספר