ימים אחדים לאחר שובנו לוושינגטון החלו בירורים והתייעצויות לגבי המיקום ( Venue באנגלית , המילה שעמדה במרכז פעילותנו בשבועות הבאים ) של דיוני ההמשך . עניין זה , טכני לכאורה , הפך לסלע מחלוקת שעיכב את ההתקדמות במשא - ומתן . באופן שלא נצפה על - ידינו - ואולי גם לא על - ידי הצדדים האחרים - אך בראייה לאחור נראה טבעי , גורמים שונים פתחו בפעילות דיפלומטית ושתדלנית נמרצת , במגמה להביא לכך שהדיונים , כולם או חלקם , יתקיימו בארצותיהם . ייתכן שהשפיע על כך הזיכרון של " שיחות רודוס " ב - , 1949 על הסכמי שביתת הנשק בין ישראל ומדינות ערב שלחמו בה . אותן שיחות נחשבות לאחד מהישגיו הראשונים הגדולים של האו " ם , והנציחו את רודוס בזיכרון הבינלאומי הקולקטיבי כמקום שבו נעשה הצעד הראשון להשגת שלום בסכסוך הישראלי ‑ ערבי . ( אגב , באותן שיחות התנגדו מדינות ערב בתוקף לכך שקו שביתת - הנשק - " הקו הירוק " - ייחשב לגבול , ועמדתן התקבלה . ) בין המתחרים על אירוח הדיונים בהמשך לוועידת מדריד היו שווייץ , איטליה ( בין היתר דובר על סיציליה , שבחלק מההיסטוריה שלה היתה בשליטה ערבית ) , ספרד ( שהציעה את גרנדה ) ועוד . גם תו...
אל הספר