בדרך הטבע , העיסוק המרכזי שלי בתקופת היותו של דיין שר החוץ היה בנושאים שנגעו למשא - ומתן עם מצרים , ומדובר בעיקר על הזמן שבין ביקורו של סאדאת בירושלים , בנובמבר , 1977 לבין ועידת קמפ - דיוויד , בספטמבר . 1978 ישראל נדחקה אז לא פעם לעמדת חולשה במערכה ההסברתית . כידוע , תפיסותיו של הנשיא קרטר לגבי תהליך השלום היו קרובות הרבה יותר לאלה של סאדאת מאשר לאלה של בגין . תוך כדי כך גם התברר לנו שהמצרים מנסים להשתמש באופן מתוחכם בתנועת " שלום עכשיו " , אף שכנראה לא בידיעת ראשי התנועה . המצרים פשוט עקבו בקפדנות אחרי הפעילות של " שלום עכשיו " , ניתחו אותה והגיעו למסקנה שכדאי להם להשתמש בטיעוניה של תנועה זו ככלי מרכזי באסטרטגיה ההסברתית שלהם . הנחתם , שהיה לה על מה להתבסס , היתה כי ההפגנות וההצהרות של " שלום עכשיו " נגד מה שהוגדר כ "נוקשות וקשיחות " של ממשלת בגין יערערו את הלכידות בישראל וישפיעו על דעת - הקהל הישראלית . נודע לנו לאחר מכן שהמצרים ייחסו לעניין זה חשיבות כה גדולה , עד שמי שטיפל בזה באופן ישיר היה ראש - הממשלה דאז , מוסטפה חליל . למשך תקופה ארוכה השתרר קיפאון במגעים בין ישראל ומצרים , ו...
אל הספר