הדתית אינו ניתן לגישור . אולם , לאמיתו של דבר , המתח בין המערכות קיים , אך הוא מצומצם יותר מכפי שנחזה במבט ראשון . נצביע על כך שהמתח האמור , וגם הניסיון לצמצמו , מאפיינים גם את יחסן של שיטות משפט אזרחיות מערביות אחרות לעמדה השרעית בענייני משמורת . פסיקת בית המשפט העליון בישראל פסיקת בית המשפט העליון ברורה וחד משמעית : סוגיית המשמורת צריכה להתברר אך ורק לפי חוק הכשרות ועקרון טובת הילד , ועל פי הוראות חוק שיווי זכויות האישה . כך הוא הדין הן בבית המשפט האזרחי הן בבית הדין הדתי . על כן , עמדת בית המשפט העליון היא שהכללים הקבועים בדין השרעי , המעניקים עדיפות למי מההורים בסוגיית המשמורת במקרה של גירושין או במקרה שהילד מגיע לגיל מסוים ( בדרך כלל לאב ) , אינם עולים בקנה אחד עם החוק , ואל לו לבית הדין השרעי לפעול על פיהם . כך , למשל , אמר בית המשפט העליון כי : " אין ספק כי הכלל בדין הדתי לפיו אם שנישאת בשנית מאבדת את זכויותיה כמשמורנית על ילדיה , נוגד את חוק המדינה החל על העניין , והחוק הוא המחייב גם את בתי הדין השרעיים . " עוד אמר בית המשפט העליון כי : סוגיית המשמורת טעונה הכרעה בהתאם לטובתם ש...
אל הספר