תלמוד ירושלמי , סדר מועד , מסכת חגיגה , פרק ב , הלכה א ; דף ט , ע " א ( ערבוב עברית וארמית ) היה היו פעם מורה ותלמיד , שהיחסים ביניהם היו עמוקים ומשמעותיים . מה קורה כאשר המורה כּוֹפר בעיקר ? מה יעשה תלמידו ? האם יחזור בשאלה בעקבותיו ? ואם לא – האם ישכיל לקבל אותו כפי שהוא ולהמשיך ללמוד בחברתו ? ואם המורה הזה הוא החילוני הראשון בהיסטוריה היהודית , מה נוכל ללמוד ממנו על היחסים בין דתיים לחילונים בימינו ? ______________ הסיפור הזה מתחיל באחת המסורות הידועות ביותר בתלמוד : האגדה על " ארבעה שנכנסו לפרדס " . אגדה זו דנה בשאלה : האם מותר לעסוק בתורת הנסתר ? למעשה , היא משמשת כמעין תמרור אזהרה , שבא ללמד מהם הנזקים הצפויים לחכמים המנסים לעסוק במיסטיקה , כאשר אין הם בשלים לכך מבחינה רוחנית . לא נדון כאן בנושא זה , כי אם בשאלה אחרת : מה טיב היחסים שנוצרו בין אחד מהחכמים הללו , אלישע בן אבויה ( המכונה " אחר " , מטעמים שמיד נסביר כאן ) , לבין תלמידו רבי מאיר . מכיוון שהסיפור בתלמוד הירושלמי נפתח באגדת הפרדס , נצטט גם אותה : ארבעה נכנסו לפרדס . אחד הציץ ומת אחד הציץ ונפגע אחד הציץ וקיצץ בנטיעות אח...
אל הספר