לשמוע את אותה בת קול צועקת : " ואל תצאו מהמערה עד שתחשבו טוב טוב על מה שעשיתם ! " הלכו וישבו שנים עשר חודש . אמרו : משפט רשעים בגיהינום שנים עשר חודש . יצתה בת קול ואמרה : צאו ממערתכם . יצאו . ושוב חודשים ארוכים מצטמצמים למשפט לקוני אחד . האב ובנו חוזרים למערה , והפעם שוהים בה לא שתים עשרה שנים , אלא שנים עשר חודשים . בסך הכול אנחנו מגיעים למניין של 13 שנים , שהוא כמובן מספר סמלי כאן , המרמז על התבגרותם ( גיל מצוות ) . בניגוד לפעם הקודמת , שבה הם יצאו בעל כורחם לאחר דחיפה קלה מאליהו הנביא , הרי שבסופה של התקופה הזו הם עצמם מסבים את תשומת לבו של האל לכך שהם רוצים לצאת : הם מזכירים לו שאפילו גזר דינם של הרשעים בגיהינום נקצב ל 12 חודשים , על אחת כמה וכמה דינם שלהם לא צריך להיות חמור יותר . ואולי האמירה הקצרה הזו , היא זו שמסמלת מעל לכול את השינוי שעברו יושבי המערה : עתה הם מבינים שאין טעם להתעלם מחיי השעה . גם אלו נחשבים וראויים . הפעם הם עצמם רוצים לצאת ולחזור אל העולם . הפעם המערה מוצגת על ידם כעונש , ולא כמקום מושלם שבו ורק בו ניתן לגלות את האמת . ואולי לא ? כל מקום שהיה מכה רבי אלעז...
אל הספר