פרק שבעה עשר עינויים: טראומה בהקשר בין-אישי כנקודת המגוז של האנושיות

דוד סנש IMPOSSIBLE TO ERASE THIS GRAFFITI THIS GRAFITTI WAS ERASED [ שתי כתובות קיר של בנקסי , ניו יורק ] הקדמה באחד הראיונות עמו טען פרופ ' ישעיהו ליבוביץ כי מהשואה לא ניתן ללמוד דבר כי אי אפשר להבין אותה . נזכרתי אז בייחוסים החינוכיים לרעב בביאפרה , בבנגלדש ובשואה כאשר נדרשנו " לסיים הכול מהצלחת " וציוו עלינו ש " לא זורקים אוכל " . מאוחר יותר היינו אנו שותפים למסעות של בני נוער יהודים וישראלים למחנות הריכוז כדי לחוות וללמוד , וכפי שהיה נהוג אז לומר " כדי שיקבלו פרופורציות על חייהם כאן ועכשיו . " השאלה שאני מעלה כאן היא האם ניתן בכלל לעגן ולכייל את חוויותינו האישיות על פי אירועי קצה שאנו עצמנו לא חווינו וספק אם אנו יכולים בכלל להבין , אפילו כאשר אנו מקשיבים לשורדים , ניצולים , מתמודדים וקורבנות המספרים את זיכרונותיהם הטראומטיים . שאלה נוספת היא האם מלכתחילה מסוגלים אנשים בשר ודם להבין ולהסביר לעצמם גם את הטראומות שהם עצמו חוו , ובעיקר את אלה שהתרחשו ביחסיהם עם בני אדם אחרים , אלה שלעתים מתוארים כמשהו שאינו יכול להיתפס כלל כאנושי . ואם לא אנושי – מהו ? מה ההסמלה המתאימה למרחב המשמעות ש...  אל הספר