אחת מדרכי האגדה היצירתיות היא הכללת גיבור מסוים בדרשות קיבוציות בצוותא עם גיבורים אחרים שחברתם " יאה " לו . צירופן של קבוצות אלה נובע בדרך כלל מדמיון מילולי או מהקשר של ביטוי שהוא בעיקרו עניין פרשני , המצרף חבורה שלמה שחל עליה כלל ניסוחי מסוים . הכלל יכול לחול על קבוצת אנשים , על מספר תאריכים , על מאורעות , על מקומות , על מעשים וכיו " ב . דרשות קיבוציות אלה הן בדרך כלל פרי של חיפוש אחר מסגרת מתאימה שתאגד בתוכה את כל אלה שמכנה משותף להם , מילולי בדרך כלל . הדמיון הפורמלי - חיצוני אינו אלא אמצעי לקשור בין גיבורים ממקומות וזמנים שונים . לדוגמה : מילת הגוף " הוא " לגבי גיבורים אחדים , קושרת אותם יחד בדרך מלאכותית המפרידה בין – חמשה הוא לטובה וחמשה הוא לרעה : " וכוש ילד את נמרוד , הוא החל להיות גבור בארץ . הוא היה גבור ציד לפני ה "' ( בראשית י ' , ח - ט ) חמשה הוא לרעה וחמשה הוא לטובה : חמשה הוא לרעה : " הוא היה גבור ציד " ( בראשית שם ) " הוא עשו אבי אדום " ( בראשית ל " ו , מג ) " הוא דתן ואבירם " ( במדבר כ " ו , ט ) " הוא המלך אחז " ( דברי הימים ב ' כ " ח , כב ) " הוא אחשורוש " ( אסתר א ' ...
אל הספר