המעשה שבו פתחנו את הפרק על חסידים הקוראים בספר אינו אם כן אלא מעשה אוטופי המאמין ביכולתו של הספר לחולל קונברסיה , שהרי סוף כל סוף ידעו החסידים שלא בספר חסידי הם עוסקים ולכשייווכחו בכך כבר יטעמו את טעם האמת . או מצד שני : המעשה אינו אלא מעשה סאטירי הממשיך את התפיסה שחסידים אינם יודעים מה הם קוראים או שאינם קוראים כלל , כך שהם יכולים להחזיק בידיהם ספר אנטי חסידי ולהללו ולשבחו רק משום שהוא דומה במראהו החיצוני לספרי הצדיקים . בכל מקרה , בעצם הבאת הסיפור נופל אתה בפח של אמונה באוטופיה של הספר או במוקש של ' המבט ' השלילי כלפי החסידות . הצלחתו של פרל היא בהחדרת המבט והדימוי עד שגם בימינו חוזרת ונשנית אגדה זו כמעט בכל סקירה על יוסף פרל וכתביו . אין ספק בכך שספר מגלה טמירין לא חולל קונברסיה בליבות החסידים ועיקר השפעתו הוא בהטמעת דימויים בקרב משכילים , בהפיכתו לסמל המעצב זהות ובהפיכתו לז ' אנר ספרותי שנמשך לאורך כל המאה התשע עשרה . יש ערך אם כן לא רק לניתוח עיקרי הספר והרבדים הראליים הטמונים בו אלא גם לניתוח השפעתו והתקבלותו , המדומות ושאינן מדומות , עד לימינו . או במילים אחרות : עלינו להבחין בי...
אל הספר