פרשת מסעי ( במדבר לג , א – לו , יג ) , שמשרטטת את הגבולות של ארץ ישראל , מתארת את גבולה המערבי בלשון זו : 'וּ גב וּ ל ים והיה לכם ה יּ ם הגד וֹ ל וּ גב וּ ל זה יהיה לכם גּ ב וּ ל ים' ( במדבר לד , ו ) . מקריאה שטחית במקרא נוצר רושם שגבולה המערבי של ארץ ישראל הוא במקום מפגש בין הים ליבשה . קביעה זו מתקבלת לכאורה על הדעת , שהרי בני ישראל לא הצטיינו אז בתודעה ימית כל שהיא , משום שנכנסו לארץ לאחר שהלכו 40 שנה במדבר . משום כך , לא נראה שהיתה לים שום משמעות מעשית בעיניהם , פרט למעשה קריעת ים סוף , ובוודאי לא לעניין קביעת גבולות הארץ וחלוקתה בין השבטים . ראוי לציין שכל המצוות התלויות בארץ , כגון התרומות והמעשרות והלקט והשכחה והפאה והעורלה והביכורים , קשורות לתבואת השדה ומתייחסות רק לגידולי קרקע או גידול בהמות שביבשה , כגון החובה להפריש מעשר בהמה או בכור בהמה . לא כן באשר לתוצרת הימית : הדגים ש בּ ים ושאר תוצרתו של הים אינם חייבים בתרומה ומעשר , ואף לא חלים עליהם שאר הדינים שחלים על תנובת האדמה . ואולם יש לדייק בפשוטו של מקרא , שהרי הכתוב אינו אומר , ' וגבול ים והיה לכם הים הגדול , זה יהיה לכם גבול ים '...
אל הספר