מהו אפוא המשפט הבינלאומי ? המשפט הבינלאומי הוא , במהותו , משפט של תיאום ושיתוף , בניגוד למשפט הפנימי של המדינה , שהוא ברובו משפט של כפייה . משפט של תיאום פירושו שיטת משפט שהשחקנים עצמם יצרו אותה ומחילים אותה בינם ובין עצמם , והאחריות לאכיפתה נתונה בידיהם . שחקנים אלה , כאז כן עתה , הם המדינות העצמאיות והריבוניות ( הפועלות במישרין או בעקיפין לקידום מטרותיהן המשותפות באמצעות ארגונים בינממשלתיים ) . הארגונים הבינממשלתיים , להבדיל מן המדינות המרכיבות אותם , אינם ' שחקנים ' במובן זה . הם אינם יוצרים את המשפט הבינלאומי . אפשר לומר דבר דומה על בני אדם פרטיים . המשפט הבינלאומי שנוצר בידי המדינות מכונה , על פי רוב , ' משפט בינלאומי פוזיטיבי ' . אין ריבון עליון הכופה אותו , וקשה – אם לא בלתי אפשרי – לזהות את ' הנורמה הבסיסית ' שלו . אין מחוקק רשמי , אין הפרדה ברורה וחדה בין רשות מבצעת , רשות מחוקקת ורשות שופטת , אין מערכת בתי משפט סדורה והייררכית ( עוד פירוט בעניין זה תמצאו בפרק ג להלן ) , אין מנגנונים פשוטים לתיקונן או התאמתן של תוצאות לא רצויות מהחלטות שיפוטיות , אין מערכת ברורה של תקדימים ואי...
אל הספר