כל המתאבל על ירושלים - זוכה ורואה בשמחתה , ושאינו מתאבל על ירושלים - אינו רואה בשמחתה . ( תענית ל ע " ב ) על מדרש חז " ל זה מקשה האדמו " ר מגור בעל השפת אמת וזו לשונו : וצריך הבנה אם הפירוש שיראה בבנין ירושלים אם יהיה בימיו מדוע לא יזכה כמו כל הדור ? ואם הפירוש שיחיה עד הבניין והלא כמה צדיקים שנסתלקו מקודם ? ( שפת אמת , שמות , תרמ " ג ) קושיותיו של השפת אמת נובעות מלשון הגמרא . אין הגמרא אומרת " יזכה ויראה " בלשון עתיד , כי אם " זוכה ורואה " בלשון הווה , ואם כן , כיצד אפשרי הדבר שהרי רבים , טובים וכשרים התאבלו באמת במהלך ההיסטוריה ואף על פי כן לא זכו בימיהם לחזות בשמחת ירושלים ? ר ' לוי יצחק מברדיטשב מביא בספרו קדושת הלוי הסבר נפלא ללשון הגמרא : כאשר האדם חושב בקדושה ומתאבל על ירושלים אז מחשבתו ועצמותו בקדושתה וזוכה הוא לשון הזדככות , אז האדם מזדכך ורואה עתה בשמחתה קצת דהיינו קצת משמחת ירושלים איך יהיה לעתיד לבא . הזכייה הנה הזדככות - היכולת להתאבל מזככת אותנו . עסקי היום - יום ושגרת חיינו שוחקים את רגשותינו והתרגשויותינו . אנו עוטים על עצמנו מעיל כבד של אדישות וציניות . התרדמת הזו הנה...
אל הספר