אמר רבא : מיחייב איניש לבסומי בפוריא ( = חייב אדם להתבשם בפורים ) עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי . רבה ורבי זירא עבדו ( = ערכו ) סעודת פורים בהדי הדדי ( = יחדיו ) איבסום ( = התבשמו ) . קם רבה שחטיה לרבי זירא ( = בא רבא ושחט את ר ' זירא ) . למחר בעי רחמי ואחייה ( = לבוקר ביקש רחמים והחייהו ) . לשנה אמר ליה ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי ( = בשנה הבאה אמר לו : הבה נערוך סעודת פורים יחדיו ) . אמר ליה : לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא . ( מגילה ז ע " ב ) אחד מכללי היסוד ביהדות הוא שכל דבר מצריך גבולות . היהדות מעודדת שמחה אך בגבולות המותרים . הנאות העולם הנן דבר ראוי ולגיטימי ודווקא הנזיר הפורש מן העולם הוא החוטא , ועם זאת , לכל דבר יש סייג , וכלשון הגמרא : אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי : אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה . ( ברכות לא , ע " א ) מותר לצחוק אך אסור להתמלא צחוק ולעבור את הגבול . פורים הנו היום היחיד שבו לא זו בלבד שאין צורך בגבולות , אלא שיש חיוב בהסרת כל גבול ומחיצה - " עד דלא ידע " . כיצד ניתן להצדיק שתיית יין לשכרה ? והרי אמרו חז " ל : שלשה הקדוש ברוך הוא...
אל הספר