על קברו של הזקן שבועות ספורים אחרי שהתמניתי לשר ירדנו לסיור בדרום הארץ . ביקשתי לפקוד את קברו של דוד בן - גוריון . הרצון לבנות את חברת המופת , שעליה חלם בן - גוריון , מניע אותי . אני מאמין בשאיפה לגדולות , בכמיהה לטוב . יהודים חיו בגלות תחת שעבוד נוראי , תוך סכנת חיים מתמדת , ואף על פי כן הזכירו בתפילתם , שלוש פעמים בכל יום , את המילים : " לתקן עולם במלכות שדי " . ככה צמחנו . חוצפה יהודית נוראית . עם קטן מבקש לתקן את העולם . אולי מה ששמר עלינו הוא דווקא העובדה שלא עסקנו בהישרדות אלא בתיקון עולם . עשרות תשובות בספרות השאלות והתשובות ( שו " ת ) , שנכתבה באירופה בשנים של רדיפות , עוסקות בחובה לסייע למי שאינו יהודי ; חילול השם תמיד היה מושג מרתיע , מפני שהוא עמד בסתירה מוחלטת לתפקיד של תיקון עולם . אני מגיע לשדה בוקר , יורד מרכב השרד ומתרגש . אני צועד בזהירות אל חלקת הקבר , ומתלבט בשאלה מה אעשה שם , ליד הקבר . האם אומר תהלים , כמקובל ? אולי אהרהר בענייני חינוך , אבטיח משהו לעצמי או לזולתי . הנוף המפעים של חלקת הקבר טלטל אותי . ביקשתי ממלווי שיותירו אותי לבד , והתחלתי לצעוד לעבר חלקת הקבר ....
אל הספר