על מנת להצדיק את מפעל ההתנחלויות וליצור לו תמיכה רחבה בציבור , המדינה וראשי המתנחלים ציירו את ההתיישבות ביהודה ושומרון כממשיכה את ההתיישבות במטולה וראש פינה - האתוס של החלוץ הציוני , האוחז במחרשה כדי לקבוע את הגבול ; אתוס שלא הסתיים עם הקמת המדינה אלא הוא רלוונטי גם כעת , והמתנחלים הם - הם אלו שמקיימים אותו . בכך הכתירו עצמם המתנחלים כנושאי הדגל של הרעיון הציוני , והעמידו את כל מי שעומד בדרכם כמתנגד הלכה למעשה לתנועה הציונית כולה . עובדה זו , יחד עם ההתלהבות שאפפה את הציבור הישראלי לאחר הניצחון במלחמת ששת הימים , הובילה לכך שהתמיכה הציבורית בהתיישבות בשטחים באותן שנים היתה רחבה . בראשית דרכן ההתנחלויות אכן נבנו בהתאם לאותו אתוס . הבנייה הישראלית בשנים , 1977 - 1967 תחת שלטון המערך , בשטחים שנכבשו , התמקדה בעיקר באזורים שנתפסו כאזורי חיץ בין ישראל לבין סוריה , מצרים וירדן , כלומר ברמת הגולן , סיני ובקעת הירדן . הבנייה שם נבעה גם מהצורך להעניק לישראל עומק אסטרטגי , בעיקר בבקעת הירדן , שנתנה פתרון לבעיית " המותניים הצרים" שישראל סבלה ממנה עד . 1967 שלושת האזורים האלו , מלבד היותם אזורי גב...
אל הספר