בנובמבר 1947 נפגשו בחשאי בבית הלבן שני אנשים שחיבבו מאוד זה את זה : הכפרי ממיזורי , נשיא ארצות הברית הארי טרומן , והמדען הציוני , ד " ר חיים ויצמן . " צ ' אם " - כך כינה טרומן את ויצמן , כי לא ידע איך לבטא " - " Chaim הסביר , על - גבי מפה שנפרסה על שולחן הנשיא , אילו אפשרויות של פיתוח חקלאי טמונות בנגב . הוא הפציר בטרומן , זמן קצר לפני החלטת האו " ם על החלוקה , לכלול את הנגב בשטחה של המדינה היהודית העומדת לקום . " אתם יכולים לסמוך עלינו , " הבטיח נשיא ארצות הברית . כמה חודשים אחר - כך , שט חיים ויצמן בן ה - , 74 בבריאות רופפת מאוד , אלפי מיילים באונייה מבריטניה , במיוחד כדי להיפגש שוב עם טרומן , אך הלה סירב לפגשו . סבלנותו של טרומן פקעה מול הלחצים העצומים שהפעילו הארגונים היהודיים בארצות הברית , תוך פגיעה בו . הוא לא ניאות לשמוע דבר על פלשתינה , על ערבים או על יהודים , בעיקר מפני שמזכיר המדינה , ג ' ורג' מרשל , שכנע אותו שמול האיום הסובייטי הגובר , והאפשרות של התלקחות מלחמה באירופה , הנפט המזרח - תיכוני חיוני ביותר לאמריקאים . חולה ותשוש שכב ויצמן בחדרו במלון , ורק לאחר הפצרות נרגשות ש...
אל הספר