האוריינטציה החברתית המשתקפת בתוכחות הנביאים ביהודה במחצית השנייה של המאה השמינית לפנה״ס

התוכחות של הנביאים נגד מעשי עוול חברתי – ימיהן כימי קיום המלוכה בישראל . הקדומה והמפורסמת שבהן היא ביקורתו של נתן הנביא על מעשה דוד בבת שבע המלווה במשל כבשת הרש ( שמ״ב יב . ( 15 – 1 תוכחה אחרת , קשה לא פחות מקודמתה , היא זו של אליהו הנביא נגד אחאב על העוול שגרם לנבות היזרעאלי ולבני ביתו , ושיאה בא לידי ביטוי בהיגד ״הרצחת וגם ירשת״ ( מל״א כא . ( 19 אולם הביקורת הנבואית של נביאי המאה השמינית שונה לחלוטין . תוכחתם מוסבת לאו דווקא על מעשים ספציפיים או כלפי אישים בודדים , אלא נגד המשטר כולו – נגד השכבה השלטת . ביקורת זו באה לידי ביטוי בנבואות ארבעת הנביאים שניבאו באותו פרק זמן : הושע , עמוס , ישעיהו ומיכה . בעוד הושע ועמוס מוכיחים את החברה שבממלכת אפרים , מוקיעים ישעיהו ומיכה תופעות דומות בממלכת יהודה . נביאים אלה מתייחסים מעט מאוד למעשים של בודדים , אך עוסקים בהרחבה רבה בחטאי הממסד הפוליטי , המשפטי , הכוהני , הנבואי והכלכלי . את השוני בסוג הביקורת על מעשי החברה בין ״הנביאים הראשונים״ לבין אלה ״האחרונים״ ניתן להסביר בשתי דרכים שונות : ההסבר האחד הוא שאמנם גם נתן , אליהו , אלישע ונביאים קדומ...  אל הספר