עוד בשנים 1979 - 1978 התברר כי מדיניות תיקונים חלקית ארוזה בעסקאות חבילה חדלה להשפיע . מיכאל ברונו כותב בספרו כי לקח לישראל למעלה מחמש שנים עד שאומצה לבסוף התכנית " הנכונה " . כדי להדביר את האינפלציה , ממשיך ברונו , היה הכרח " לתקוע מסמרים " בשני מרכיבי התהליך האינפלציוני : הגירעון הממשלתי שפתח את התהליך ומנגנון ההתאמה שנועד לשמור על התהליך . לא היה קל , ממשיך ברונו , להבין את תהליך האינפלציה הגבוהה כשונה מכל מה שהכרנו , ולשכנע בכך כלכלנים שסברו אחרת . חשוב היה לו לשכנע עמיתים למקצוע בחיוניות התכנית . הוא לא סמך על פוליטיקאים וכתב עליהם שבניגוד לכלכלנים הם מעולם לא משכו את ידיהם מהתערבות מנהלית במערכת המחירים . היה לו ברור ששינוי קיצוני , או רפורמות כואבות , ניתנים ליישום רק תחת איום של אסון , של קטסטרופה , שבמקרה הישראלי לבשה דמות של היפר אינפלציה תלת ספרתית . הוא הגיע למסקנה שנדרש לכלכלה שינוי מבני , שיעמיד את יציבות המחירים במקום הראשון ויחזק את הבנק המרכזי כמי שאמון על המדיניות הזאת וכגורם שיטפל בכמות הכסף במשק וימנע מן הממשלה להגדיל את כמות הכסף לשם מימון גרעונותיה . ברונו מרחיב ב...
אל הספר