טרנר סבור כי לכל אתר מקודש יש " שטח ניקוז " לעלייה לרגל . לפיכך מתפקד הקומוניטס בעלייה לרגל כמנגנון הבניית זהות חזק הרבה יותר מבטקס מעבר רגיל , בגלל הזיהוי הנעשה באמצעותה בין השטח הגאוגרפי , המשמש " שטח הניקוז " , ובין קבוצת האנשים החיה בו , שהקומוניטס מאחד אותם . כמו כן מציין טרנר כי פעמים רבות נעשות מסורות קטנות של האתר הקדוש לחלק מן המסורות הגדולות , שנציגיהן יכולים להשתלט עליהן השתלטות תאולוגית , ליטורגית או כלכלית . בקומוניטס המתרחש בתרבות התעשייתית המודרנית בולטת תופעה זו מאוד : עקב זמינותם של אמצעי התחבורה והתקשורת , נעשית העלייה לרגל מאנטי מבנה למבנה בפני עצמו , החותר לאחידות ומסוגל להכיל – לאו דווקא לטשטש – פיצולים , בפרט במקרים שבהם שוכן אתר העלייה לרגל בעיר מרכזית ולא בפריפריה . המסורת הקטנה של עיר זו יכולה להיות למסורת גדולה בפני עצמה או להשתלב במסורת גדולה קיימת . היא מבנה זהות של קולקטיבים גדולים ומקבלת סטטוס חברתי עצמאי . תהליך זה אפיין את הבניית הזהות הציונית . העלייה לרגל לתל אביב בימי הפורים יצרה את " שטח הניקוז " של המסורת הקטנה של תל אביב , וזו נעשתה לחלק חשוב ביותר...
אל הספר