עד כה ראינו כיצד הונכחו בנשפי הפורים חברת ההמון הלאומית והתפיסה העצמית הממלכתית שלהם . עם זאת , עלינו לשאול : האם אומנם שימשו הנשפים אתר הבניית זהות גם במובן הכללי יותר , למי שלא הראו בהם עניין ישיר ? בכל שנה ביקרו בנשפים רק כמה אלפי בני אדם – עשרים אלף איש לכל היותר . האם נודעה להם משמעות דומה גם למי שלא ביקרו בהם ולא חוו את הביצוע התרבותי על בשרם ? מובן שאין כל דרך לדעת מה חשבו כל אחד ואחת על נשפי הפורים ועד כמה דימו את עצמם מבקרים בהם . אבל סביב הנשפים התפתח ויכוח ציבורי נרחב , שהתמקד בשאלה אם ראוי לבנות תרבות לאומית על אדני בידור ההמונים הקפיטליסטי והנהנתני . כל הצדדים בוויכוח היו מאוחדים בהנחה שמדובר באתר הבניית זהות . למעשה , מה שהרגיז את המבקרים יותר מכול היה דווקא מרכזיותם התרבותית של נשפי הפורים , והאופן שבו הובנו כ " מסורת " בעלת משמעות לאומית . מכמה טעמים גינו הכותבים והדוברים השונים את הנשפים : ראשית , רבים ראו בביקור בנשפים אלו בזבוז אדיר של כספים ומשאבים , שאינו יאה בעתות משבר כלכלי . כצפוי , מבקרים אלו לא המתינו למשבר כלכלי של ממש כדי להשמיע ביקורת זו , והיא נכתבה והושמע...
אל הספר