המחצית הראשונה של שנות העשרים הייתה תקופה לעצמה בתולדות נשפי הפורים . בתקופה זו התפשטה הפרקטיקה של ארגון נשפים והללו נעשו בפורמט דומה בכל הארץ : במועדוני נוער , בבתי ספר ובקהילות קטנות , וכן בהתיישבות העובדת . מרבית הנשפים שמרו על הפורמט הקהילתי שמלפני המלחמה : נשפים חובבניים שהמניע הראשוני שלהם היה גיוס כספים במסגרת הקונוונציה הקהילתית שתוארה כאן , אגב שילוב שעשוע עם חינוך . הנשפים הורכבו מהתעמלות , מוסיקה , מחזות קולטוריים , דקלומים , " תמונות חיות " ( פנטומימה ) וכיוצא באלה – ועמם מה שהוגדר בידור : זיקוקים , " דואר מעופף " , מלחמות קונפטי וסרפנטין וריקודים , וכן תחרויות תלבושות ומסכות , וכמו כן הועלו גם מופעים סטיריים ששילבו את שני סוגי האלמנטים . פורמט זה , שלפני המלחמה התקיים בעיקר במקומות שבהם ישבו בני ה " יישוב החדש " , נפוץ כעת בכל מקום , ובכלל זה מקומות קלסיים של " היישוב הישן " , כמו טבריה , צפת , ביירות וקהיר . כמו כן נפוץ פורמט זה בקרב קבוצות חברתיות או מוסדות , שלכאורה לא היו מזוהים עם האידאולוגיה הציונית דווקא או עם תהליכי ה " מודרניזציה " של התרבות : תלמודי תורה , קהילות...
אל הספר