בפרק הקודם הוצגו ונותחו ההתחלות הראשוניות של נשפי הפורים כמקרה מבחן להתפתחותו של הלימינויד הציוני . אבל בתקופה העות ' מאנית עדיין הייתה היווצרותה של ספרת בידור עצמאית בארץ ישראל בחיתוליה בלבד , וכמוה גם התנאים הנחוצים לכך : משק קפיטליסטי , תיעוש , עיור וכו ' . רק בתקופת המנדט החלה התפתחות מואצת בתחומים אלו , שהייתה מלווה בשינוי מהיר של נופי הארץ . בפרק זה תוסט ההתמקדות מיפו – עיירת החוף הקטנה והפרובינציאלית המשמשת מרכז אזורי באימפריה מתפוררת , לתל אביב – כרך ההמונים שהתפתח בקצב שהיה מן המהירים בעולם באותה העת , ונעשה לבירה התרבותית והכלכלית – ובשלב מסוים , גם הדמוגרפית – של היישוב היהודי , ובמובנים רבים – גם של הארץ כולה . אם בתחילת שנות העשרים עדיין נראתה תל אביב כשילוב של עיירה ושל כפר , למן אמצע העשור הזה הוקמו בעיקר בתי דירות בני שלוש קומות ; הוקמו מרכזי קניות גדולים ( כמו " פסז ' פנסק " ברחוב הרצל ) , והמסחר פלש לרחובות העיר ; נפתחו חנויות מהודרות , בתי קפה רבים , בתי מלון ותאטראות ; הגמלים , החמורים והדיליז ' נסים הוחלפו בהדרגה במכוניות ציבוריות ופרטיות ; תחנת הכוח הראשונה החלה ל...
אל הספר