חגיגות הפורים בתל אביב משמשות כאן , כאמור , כמקרה מבחן , שבאמצעותו ייחקרו קווים מסוימים בתהליך הבניית הזהות הציונית . אבל קודם שניגש לתיאור האירועים , עלינו להצדיק את הבחירה במקרה המבחן . גם אם הייתה להן עצמה סימבולית , כלכלית ודמוגרפית לא מועטה , עדיין אפשר לשאול עד כמה ניתן לראות בחגיגות 22 ראו . Liebman & Don - Yehiya 1983 ; Zerubavel 1995 בשני ספרים חשובים אלו אין חג הפורים נזכר כחלק ממערך הדת האזרחית והזיכרון הקולקטיבי בתקופת היישוב . ליבמן ודון יחיא אף קובעים כי המחנה האזרחי הבורגני לא פיתח דת אזרחית משלו בשל קשיי הארגון הפוליטי שלו ( שם , עמ ' . ( 29 אלו , שהתקיימו רק פעם אחת בשנה ובאופן מנותק למדי מחיי היום יום , אירוע מכונן ואתר של הבניית זהות קולקטיבית . כאן עליי להבהיר את הקווים המחקריים שאני מבקש להתמקד בהם באמצעות החגיגות : האמנה החברתית הציונית ותפקידה של תרבות הפנאי והבידור בבניין האומה . זה כמה עשורים מרכז אליו פנומן הלאומיות תשומת לב הולכת וגוברת במחקר , עם ההכרה בחיוניותו הנמשכת ( למרות שינויים " פוסט לאומיים " ) . בלי להיכנס לתאוריות ולטיפולוגיות המרובות , נראה כי ש...
אל הספר