הולכים, אבל לאן – ההתפרקות של המושג ״תלוש״

של תקופה זו , בשל היותם דגמים ייחודיים : ייבחנו ה״חי על המת״ ( 1965 ) ו״מחברות אביתר״ ( 1973 ) למגד , והטרילוגיה של תמוז ״חיי אליקום״ ( , ( 1965 ״בסוף מערב״ ( 1967 ) ו״ספר ההזיות״ ( . ( 1969 אחדות דורית אין כאן , כאמור , היצירות נבחרו בשל הדמות הייחודית של התלוש המופיע בהן , מתוך מצאי גדול של דמויות תלושים שמופיעות ביצירות שנכתבו בתקופה זו . יליד הארץ שהופיע בסיפורת המוקדמת של ״דור בארץ״ ושאינו הצבר המיתולוגי ואשר התלישות לא פוסחת גם עליו – לא נעלם מן הספרות גם אחר כך . נהפוך הוא , הוא קונה לו ישיבה של קבע והופך לדמות בולטת בשנות השישים , אם כי בעיצובים שונים וחדשים אשר בהם התלישות אינה זמנית אלא מתמשכת וסופית . בתקופה זו ממילא מאבד את כוחו גם המיתוס של הצבר עצמו . תהליך זה משתקף אף בספרות , ושותפים לו גם סופרים בני ״דור בארץ״ וגם סופרים בני ״דור המדינה״ ( שהגדרתו שנויה במחלוקת ) . קשה לסמן , טוען לאור , היכן או מתי בדיוק החל התהליך , לא מדובר במאורע או בנקודת זמן מסוימים אלא בתהליכים מורכבים , חלקם גלויים , חלקם סמויים , שכרסמו בהדרגה בדימוי , ולא רק בו , אלא גם במהות של הישראלי החדש ...  אל הספר