״הזר״ – חזרה סימבולית על מה שכבר היה

הדגש בסיפור ״הזר״ , שהוא סיפור של בדידות חריפה והתמוטטות נפשית , הוא על הקשר והמתח שבין ״צער היחיד״ ל״צער האומה״ . הדמות כאן סימבולית כוללת ונטולת שם ולא בכדי . אם תוהה הקורא של ברדיצ׳בסקי על קורותיהם של גיבוריו השונים לאחר שנסתיים סיפורם , הרי נדמה שכך ימצאו את עצמם , במצבו הקיומי של הזר , לאחר משבר עמוק , בודדים , זרים , על סף איבוד הדעת ובלא אפשרות תיקון . הסיפור מתאר בחור צעיר המצוי בעיר זרה , המבקר בביבליותקה וקורא בעניין רב את הכתוב בעיתוני היהודים . הוא בעל הרגלים אובססיביים בכל הנוגע לשמירה על פרטיותו , התבדלותו וזרותו . דומה שהתבדלות זו היא גם הענשה עצמית וגם אכזבה מהעולם החדש שאליו עקר . ברגע של חולשה , ביום שהגעגוע לעברו גובר עליו וההרגלים שלו מופרים שלא בטובתו , מתפרקת חומת המגן ששם לו ומוסר השריון שעטה על עצמו , והוא פורץ בווידוי מביך ואינטימי בפני מפקח הביבליותקה . שם הסיפור משתמע באופן כפול – למי הכוונה בכינוי ״הזר״ ? לגיבור הסיפור או לזר הגמור שבפניו התוודה על תמצית נשמתו ? ההתמסרות הזו אל המפקח ה״זר״ לו היא אך סימבולית לצעד שכבר עשה בעברו – התרחק מן היהדות והתרפק על תר...  אל הספר