הפונקציות האסטרטגיות והמנהליות שמילאה דקר עד תחילת המאה העשרים עשו אותה לעיר הדומיננטית ברמה האזורית . הסבתה למשלט ימי אטלנטי , לבירת פדרציית אפריקה המערבית הצרפתית , וקישור הנמל שלה לאגני גידול הבוטנים בפנים הארץ ולסן לואי באמצעות מסילות ברזל – כל אלו הביאו לפיתוח חסר תקדים של העיר . כך , למשל , עברו בנמל דקר בשנת 1910 יותר מאלפיים ספינות והוא ניקז כשלושה וחצי מיליוני טונות בוטנים בשנה זו – וכמות זו אף הלכה וגדלה . האוכלוסייה האירופאית והאפריקאית של העיר לא חדלה מלגדול , למרות מגפות הקדחת הצהובה שחזרו ונשנו ולמרות מחלות אחרות . עד שנת 1914 עמד מניינה של אוכלוסייה זו על עשרים וחמישה אלף תושבים , ובתוך עשרים שנה היא התקרבה למאה אלף איש . הסיבה העיקרית לפיתוחה של דקר , שבעקבותיה החלה תנופת בנייה בניצוחם של שני המושלים הכלליים , ארנסט ר וּ ם וּ ויליאם פ וֹ נטי , הייתה קביעת שירותי הממשל הכללי בעיר . מאחר שדקר יועדה לבטא את הכוונות האימפריאליות של צרפת בחלק זה של העולם , כלומר באפריקה שמדרום לסהרה , החל מאמץ מדעת מצד המנהל הקולוניאלי למצוא סגנון בנייה אימפריאלי שיסמל מטרות גבוהות אלו . במקרה ...
אל הספר