רוב תכניות היישובים שתכנן חיל ההנדסה במאה התשע עשרה בעבור הטריטוריות של צרפת שמעבר לים שיקפו מודל מושגי וחומרי משותף , וכן גישה מעשית מאוד לתכנון עירוני . התכניות עמדו על כמה מאפיינים ששבו ונשנו – בהתחשב במידה זו או אחרת בתנאי השטח , דוגמת מתווה אורתוגונלי , שילוב עצים ביישוב , היררכיה של מתקנים ושירותים והתחשבות בעקרונות תברואה בני הזמן . מאפיינים אלו משתקפים גם בתכנית האב האורתוגונלית שסורטטה בעבור דקר באמצע המאה , ושיש לראות בה חלק מקו מחשבה זה . המאפיינים הצורניים של יישובי חיל ההנדסה מעוררים עניין גם על רקע המורפולוגיה ההיסטורית של היישוב האסלאמי המקומי במערב אפריקה , בעיקר היישוב של בני הוולוף באזור סנגל וגמביה . המאפיין הראשון שבלט ביישובי חיל ההנדסה הוא רשת של דרכים או רחובות מצטלבים שתי וערב – המכונה לעתים גם רשת אורתוגונלית רציונלית . צירי שתי הדרכים הראשיות הצטלבו במרכזה של כיכר מרכזית , שהייתה לשטח ציבורי . חשיבותו של היישוב נמדדה בדרך כלל במספר הכיכרות ששובצו בתכנית הכללית : ביישוב ספר הייתה כיכר אחת , ובעיר היו לפחות שלוש כיכרות . מתווה אורתוגונלי זה נקשר לאמונה בדטרמיניז...
אל הספר