הקדמה

בראשית החיבור הצבענו על שיח הנס כעל מוקד של פרובלמטיזציה יעילה של כנות ורטוריקה כאחת . שיח הנס של עגנון עמד לנגד עינינו לאורך כל הדיון , ובפרק הקודם השלמנו את המודל של שיח הנס ( הכללי והעגנוני ) . ייצוג הנס התגלה כאותו מקום , שבו לא רק הדיכוטומיה בין רטוריקה וכנות אינה תקפה אלא אפילו ההפרדה ביניהן כמעט שאינה אפשרית . ניתן להניח כי מודל זה רלוונטי למגוון רחב של מצבים תקשורתיים ורטוריים , אבל כאן עניינה אותנו האנליטיקה של שיח הנס , במקביל , כמובן , לאנליטיקה של רטוריקת הכנות , או ליתר דיוק , של כנות הרטוריקה . מכאן ואילך יש אפשרות להניח בצד את בעיית ייצוג הנס כפרוצדורה מתווכת שסיימה את תפקידה בכך שאיפשרה לבנות את הדגם המאחד רטוריקה וכנות , שכן אנו לא זקוקים לה עוד ליישום הדגם ; וישנה גם האפשרות , שבכל פעם שאנו מיישמים את הדגם , תועלה מחדש שאלת הנס , הנשארת תמיד בלבו של הדגם . הפרק הקודם לא רק סיכם את כל מהלכי הניתוח מתחילת העבודה אלא גם הכין , בטיבו המעורב , את ההמשך , את המעבר מהסבר להבנה , במושגים של ריקר , כלומר מהדיון הפואטי לדיון הפרשני . מעבר זה מצביע על כך , שלקריאה בטקסטים עגנוני...  אל הספר