בחלקים הקודמים של הספר סקרנו ארבע פרדיגמות הנבדלות ביחסן כלפי הגורמים לעבריינות והמדיניות הנדרשת כדי להתמודד עמה : הפרדיגמה הקלאסית והניאו קלאסית , הפרדיגמה הפוזיטיביסטית , הפרדיגמה הסוציולוגית והפרדיגמה המקרו סוציולוגית , הכוללת תיאוריות מתח , תיאוריות קונפליקט ותיאוריות פוסט מודרניות . סדר הפרקים הבליט את האופן בו הפרדיגמות השונות ממקמות את הגורמים המרכזיים לעבריינות ולפשיעה בנקודות שונות על הציר שבין הפרט לחברה . מדיניות אכיפת החוק שהתגבשה במהלך המאה ה 18 התעצבה בתוך מסגרת החשיבה של הפרדיגמה הקלאסית . בתקופה זו , עם עליית מדינת הלאום , התפתחו משטרים ליברל דמוקרטיים והתגבשו עקרונות המשפט הפלילי , המבטאים תפיסות של שוויון בפני החוק , עקרון החוקיות , הליך הוגן וזכויות נאשמים . התגובה החברתית כלפי עבריינות ופשיעה התבססה על תפיסה של אחריות מוסרית של מבצע העבירה , ממנה נגזרו זכותה וחובתה של המדינה לתגובה עונשית , הן כגמול והן כהרתעה מפני ביצוע עבירות דומות . מאוחר יותר , במחצית השנייה של המאה ה , 19 הוסט תחום העיסוק המרכזי של הקרימינולוגיה מהפרדיגמה הקלאסית לפרדיגמה הפוזיטיביסטית . ב...
אל הספר