זרם תיאורטי נוסף אשר התפתח בפרדיגמה הסוציולוגית החל משנות השישים הוא תיאוריית התיוג ( . ( Labeling Theory בדומה לתיאוריית הלמידה , תיאוריית התיוג נותנת משקל רב למושג אינטראקציה סימבולית , ומתייחסת לדימוי העצמי של הפרט כגורם שמעצב התנהגות , אך גם מושפע מהפירוש שהפרט מעניק ליחס שהוא מקבל מהסביבה – כך שנוצר היזון חוזר בין האופן בו הזולת רואה אותנו , הדימוי העצמי שלנו והתנהגותנו . רעיון זה מיוחס לסוציולוג האמריקאי צ ' ארלס הורטון קולי , אשר פיתח כבר ב 1902 את מושג העצמי במראה ( . ( Looking - Glass Self מושג זה ממחיש כי הדימוי העצמי שלנו קשור באופן בו אנו מאמינים שאנחנו משתקפים בתודעת הזולת ( . ( Cooley , 2012 כשם שהשתקפות גופנו במראה מעניקה לנו תחושה של מראנו החיצוני , כך באמצעות השתקפות אישיותנו בתודעת הזולת אנו לומדים על עצמנו ומפתחים דימוי עצמי . תובנה חשובה העולה מרעיון זה היא כי הזולת , ובמיוחד האנשים הקרובים אלינו , משפיע ביותר על הדימוי העצמי שלנו ועל התנהגותנו . בחברה אוהבת , מכבדת , מעריכה ומאמינה ביכולתינו , נפתח דימוי עצמי חיובי ותחושת מסוגלות . מנגד , אם האנשים הקרובים אלינו י...
אל הספר