שורשיו של הדיון המשפטי והאקדמי בדבר האפשרות ליצור מדיניות חברתית שתרתיע עוברי חוק עתידיים מצויים כבר בהערכתו של בקרייה שאכיפה יעילה ומהירה היא הגורם המרכזי להרתעה . בניגוד לתפיסתו של בקרייה , השיח המשפטי , החברתי והתקשורתי , ספוג בהנחה כי החמרה בענישה תביא ליצירת הרתעה ולבלימת העבריינות . במדינות שונות , ובעיקר בארצות הברית , היה הלך רוח זה אחד הגורמים להחמרה ניכרת בענישה ולגידול חסר תקדים במספר האסירים במהלך המחצית השנייה של המאה ה . 20 אך בניגוד להלך הרוח הציבורי ולמדיניות הענישה של בתי המשפט , מחקרים רבים מערערים על הנחה זו , בטענה שהחמרה אינה יוצרת הרתעה ועלולה אף ליצור אפקט הפוך . כדי להבהיר טענה זו צריך לחדד את ההבחנה בין שלושה היבטים שונים של התגובה העונשית : ודאות התפיסה והעונש ( , ( Certainty מיידיות העונש ( Celerity ) וחומרת העונש ( . ( Severity רוב המחקרים מראים כי האפקט המרתיע של חומרת העונש הוא נמוך יחסית וכי ההיבט המשמעותי ביותר לשם יצירת הרתעה הוא ודאות הענישה ( , Pratt , Cullen , Blevins , Daigle , & Madensen , 2011 ; MacKenzie , 2000 ; Piliavin , Gartner . ( Thornton ...
אל הספר