זה לא סיפור גבורה . רחוק מכך . למרות זאת , אני חש צורך לשתף בו אחרים . זה קרה בשעות אחר הצהריים של יום ה 4 באוגוסט 1998 בבירה האוסטרית , עתירת ההיסטוריה . לא היה דבר בשגרת היום שעשוי היה לרמוז על העתיד להתרחש בארבעת הימים הקרובים . הייתי עסוק כרגיל בתיאומים טלפוניים ובכתיבת מכתבים לממונים עליי בירושלים . באותה תקופה טרם אושר לנו , בעולם המידע של הבירוקרטיה הישראלית , לעשות שימוש בהודעות אלקטרוניות ככלי תקשורת רשמי . עובדים נכנסו ויצאו ממשרדי ומדי פעם נקראתי לחלונות השירות הקונסולרי כדי לבצע זיהוי פיזי לפונים שביקשו מסמכים נוטריוניים וחייבו את נוכחותי הפיזית . זו פחות או יותר שגרת יומו של מי שמבצע תפקיד משולב של קצין מנהלה וקונסול קונסולרי בנציגות ישראלית בחו " ל . נסיבות חיי המיוחדות הצטלבו באותה תקופה עם המקרה שאותו אתאר ושהכביד על לבי החבוט ממילא . אבל לפני כן , אפרוש רקע מתאים . שירות בחו " ל לשליח רשמי של מדינת ישראל משמעותו חוויה ייחודית , לעתים מכוננת . יש לו גם משמעויות אחרות . אחת מהן קשורה למצבו הכלכלי של העובד . קצרה היריעה מלתאר את הקשיים שבפניהם עמדו שליחי משרד החוץ לדורות...
אל הספר